Foradori

Elisabetta Foradori continues to set a very high bar in Trentino and the rest of Italy

Robert Parker

רקע

היינות של אליזבתה פורדורי משקפים את כל מה שהיא - היופי, האלגנטיות, העוצמה, החוכמה, המסירות והקסם.
אלה יינות חזקים, אך סופר אלגנטיים, מענגים אך רציניים.

אליזבתה פורדורי החליטה להקדיש את חייה לעשיית יין ב-1976.

היא הייתה אז בת 11, כשאביה נפטר ממחלת הסרטן ועזרה לאמה בכרמים ובמרתפים עד שהייתה גדולה מספיק כדי להרשם ללימודי אונולוגיה.

בהיותה בת 19 היה הבציר "העצמאי" הראשון שלה ומאז הובילה את היקב למהפכה של איכות.

עד סוף שנות ה-90 כבר רכשה הכרה בינלאומית בדמות ציונים גבוהים אצל מבקרי היין הגדולים, לצד נוכחות בשווקי ייצוא ומוניטין יוצאים מגדר הרגיל.
למרות ההצלחה - לא הייתה מרוצה לחלוטין מהתוצאה.

אליזבתה השתעממה לעבוד לפי הנוסחאות הקבועות אותן למדה בשיעורי האנולוגיה ויצאה למסע נוסף כדי לגלות עוד על הייצור ועל הכרם ותוך כך נחשפה לביו-דינמיקה ולתורתו של רודולף שטיינר והמהפכה השנייה בחייה החלה.

בכרם
ביודינאמי משנת 2002, הכרמים של פורדורי ממוקמים באזור פגש הנהרות אדיג׳ה ונוצ׳ה.
הכרמים שתולים בעיקר בזן טרולדגו (Teroldego צאצא של הפינו נואר ובן-דוד של הסירה), על קרקעות של גיר, חול ואדמות סחף, המיטיבות במיוחד עם הזן.

הטרולדגו הוא זן מקומי די עתיק. בעבר נהוג היה לגדלו בפרגולות גבוהות ובחקלאות מעורבת.

לפני מספר שנים החליטה לייצר גם יין לבן ושתלה גם כרמים של נוזיולה ומאנזוני ביאנקו.

אחרי מלחמת העולם השנייה התפתח הייצור באזור לכיוון כמותי והאיכות נזנחה מאחור.

אחד הדברים הראשונים אליהם שאפה אליזבתה היה להדלות את הגפנים נמוך, בשיטת גויו, על מנת לקבל יבולים נמוכים מאד.

בכדי לעודד תחרות עם גפני הטרולדגו (שמאופיינים בצימוח טבעי גבוה) וכדי לספק מחסה למיקרו אורגניזמים הנחוצים לאדמות, מפני אויביהם הטבעיים של מזיקים שונים שתלה שום וצמחים נוספים בין השורות.  

ביקב
אליזבתה עושה שימוש מעורב ומושכל בכלים שונים ובעיקר מעניין השימוש שלה באמפורות (למעשה יש לומר טינאחאס, מפני שמוצאן מאזור לה מאנצ׳ה בספרד שם מייצר אותן קדר מקומי).

היא אינה מצפה אותן מבפנים בשעווה או בחומר אפוקסי כלשהו אלא משתמשת בהן באופן טבעי.

הנקבוביות הזעירות שבחימר מאפשרות חילוף גזים מצומצם ונשלט שמוסיף להתפתחות היין.

התסיסה מתפתחת באוםן ספונטני, באמצעות שמרים מקומיים.

לעשיית היינות האדומים היא מכניסה לכלים את התירוש, הזגים ומעט אשכולות שלמים (מקסימום 30%) ואחרי שישה עד שמונה חודשים סוחטת את היין, נותנת לו להתפתח עוד תקופה קצרה בחביות או במיכלי עץ לפני הביקבוק.

השימוש בסולפיטים מינימלי.
בשנות התשעים כאשר הוועדות המקומיות החליטו שלא לאשר את הטרולדגו שלה תחת האפלסיון המקומי משום שהיה ״לא טיפוסי״ לדבריהם, קבעה אליזבתה שתבקבק את יינותיה תחת הגדרת IGT.

אין ספק שכיום המוניטין של אליזבתה פורדורי עולה בהרבה על זה של האפלסיון...

במילה אחת על יינותיה של פורדורי- מענגים!!!

לאתר של Foradori