Nebbiolo

נביולו - מלך זני לנגה הודות למאפיינים הגנטיים הנעלים שלו - מורכבות ארומטית, טאנים וכח ויכולת יישון בלתי רגילה.
נביולו הוא האחראי ליינות הגדולים והמפורסמים של איזור פיימונטה באיטליה - ברולו וברברסקו.

הזן, אמבלמטי לפיאמונטה ולולטלינה, עתיק מאד כנראה וקיים תיעוד כבר מ 1200.

נביולו גדל נפלא בגבעות הפונות דרומה בגובה הנע בין 200-450 מעל פני הים, מבשיל מאוחר מאד ודי מפונק באשר לבחירת הקרקע עליה הוא מוכן לגדול לתפארת.

העדפתו האישית היא אדמת שיש וגיר קרה, אדמת אלקליין עם רמות גבוהות של סידן ומגנזיום קרבונט, המספקת גם החזקת מים וגם ניקוז טוב.
ההצלחה והיוקרה של הנביולו יוצאי דופן ודווקא על הרקע הזה בולטת העובדה שחרף ניסיונות לגדל אותו במקומות אחרים, הוא הוכיח את עצמו כבסיס ליינות גדולים במולדתו בלבד.

שמו של הענב נגזר ככל הנראה מהמילה ״נביה״, ערפל באיטלקית וכנראה מתייחס לפלומה לבנבנה המתפתחת לעיתים קרובות על הענב בעת ההבשלה באזורים אלה.

הנביולו בעל צימוח מאסיבי ולכן יש לאמן אותו הן על מנת לקבל עלווה מאווררת והן על מנת להשיג יבולים איכותיים נמוכים. תוכן הענב מתקתק ומיצי, הקליפה דקה, אבל חזקה ועשירה בטנינים.

ליינות המופקים מענב זה אין צבע עמוק במיוחד, ובצעירותם, רבים מהם בעלי צבע יחסית אדום ולא עמוק. אלה יינות שבתחילת דרכם מאוד טאניים ודורשים יישון כדי להתרכך.

לאחר מספר שנים הקסם מתגלה וארומות של זפת, ורדים, אוכמניות, דובדבן, סיגליות וכמהין מופיעות, לצד אלה אפשר למצוא ארומות צעירות יותר, כמו פרחים ופירות יער. 

למרות זאת, ישנם יינות נביולו פשוטים ונעימים המועדים לשתייה מוקדמת וגם הם נהדרים ומספקים חוויה והצצה טובה ליינות הגדולים של זן זה.

מבחינה הסטורית ארבעה קלונים שייכים לאזור אלבה.

Michet
נבחר לעיתים קרובות בזכות הפרופיל האיכותי שלו, יבולים נמוכים וריכוז גבוה של פנוליקס.

Lampia
נבחר בזכות מבנה האשכול -ארוך יותר מהאחרים ופרופיל אטנולוגי אמין ומאוזן.

רוב הכרמים שתולות בשני הקלונים הללו.

Rose
נדיר בשימוש בגלל איכויות אונולוגיות מפוקפקות. משלב סוכר גבוה וחומצות מליק עם פנוליק נמוכים ופיגמנט צבע דל.

Bola
אינו מותר יותר בשימוש.