היומן של ענת סלע ורפאלה רונן

המטבח התאילנדי

מבט חטוף ככל שיהיה חושף את תביעות הרגל החזקות שהותירה הפילוסופיה הסינית ברצפת  המטבח התאילנדי, מטבח בצבעי אדום, כתום וזהב.

פיוז'ן זה רמונט על הצלחת

היתוך, זה שם המשחק. אבל לא כל עלה של למון גראס תאילנדי במסעדה תל אביבית הוא פיוז'ן, ולא כל פיוז'ן גם יהיה טעים.

הדגים הולכים ונעשים שכיחים על שולחננו.

מהר ובהצלחה למדנו להעריך את הטעם והמרקם של בשר נא וכעת, כשהקרפצ'יו נעול במרתפי הארכיון הקולינרי, וכמו שאני מכירה אותו הוא רק מתכנן בשקידה את חזרתו המתוקשרת, והסושי והסשימי תפסו מעמד נכבד בסדר העדיפויות שלנו, אפשר להעשיר את התפריט בעוד מאכל המבוסס על דג נא: הסביצ'ה.

מאז ל"ג בעומר ועד היום לא שפר עליי גורלי ונאלצתי להיות נוכחת בארבע חתונות שונות, אך זהות לחלוטין.

בדרך כלל אין דרך קלה לרכישת אויבים מאשר לא להזמינם לאחד מהאירועים הללו אולם אני, שלא יודעת לזהות הזדמנויות כשאני נתקלת בכאלה, הופכת אוטומטית למעריצה גדולה של מי שחוסכים ממני את המעמד הנחשב, מבצעים עבורי את המחווה האנושית המרגשת כל כך ופוסחים על שמי ברשימת המוזמנים המדוקדקת.

 סבתא וסבא גרו ב"לטריס" 4. סמטה קטנה ללא מוצא, על שדרות ח"ן, בין רחוב "השופטים" ל"נצח ישראל".

שם, בלב תל אביב הם ניהלו משק אוטרקי משל עצמם.

אז נניח שבחרתם להזמין למאורע שני זוגות נוספים והחלטתם להשקיע הפעם בארוחה אלגנטית במיוחד- לא רק בטעם אלא גם במראה – זהירות מראש מונעת חור בראש –  

 שמרים הם היצור הכי מוזר שייצרה "המגמה לעיצוב המוצר" של האלוהים. הם יצורים חיים, בעלי נפש פיוטית, כמעט.

אלה פיטריות חד תאיות ההופכות סוכר ועמילן לבועות דו תחמוצת הפחמן ואלכוהול, דבר ההופך אותם לבעלי ברית שימושיים ביצור לחמים, בירה, יין, שמפניה וכהילים טובים אחרים.

השבוע, בעודי מסתובבת בשבילי המרכול השכונתי, נכנס לחיי הקול הנשי הבא: "פסססס, פסססס... כאן, מאחורייך". הסתובבתי לחפש את בעלת הקול והנה הצנונית מביטה בי כילדה חמוצת-פנים במבט זועף, כשאצבעה מופנית אלי.

 עד לא מזמן הייתי חברה של כבוד במועדון הפוסחים על ארוחת הבוקר.

ארוחת בוקר נהגתי לאכול במקרים נדירים בהם הפכתי ברת מזל ויצאתי לחופשה או לסופשבוע רומנטי, אחרת מצאתי שזו טרחה מוזרה או מנהג נפסד שפותח על ידי האצולה של התזונאיות שהקימו מועדון יריב - קליקה סגורה ומאיימת בה חברים בני גיל הזהב או בעלי פנסיה מתוקצבת היטב, או אנשים רגישים, כאלה ההולכים על בטוח, המשוכנעים שהם חיים בהרמוניה, בעולם בריא, כאלה שעברו לגור בפרויקט "גן על הפארק, על הגג, צמוד קרקע", והולכים להשתכשך בבריכה המאולתרת בפרויקט, משל היו גרים בליכטנשטיין.

לא נכנעת למכונה.

בעידן של הידוס בין שעמום מתמיד לחוסר זמן, עידן שהציב את האוכל כסקס החדש וכנגזרת את הלחם כ"משחק המוקדם", פצחו יצרניות הטכנולוגיה בתרמית קטנה ולגיטימית הקרויה מכונות לחם.