Bouches du Rhone והיצרנים

אזור הבוש דה רון ממוקם 25 ק״מ דרומית לאביניון, על המורדות הצפוניים של רכס האלפיל.

זהו רכס המזכיר נופים ״יווניים״ כפי שניסח זאת המשורר הפרובנסלי פרדריק מיסטרל.

קרקע החרסית הלבנה שמאפיינת את השטח הזה היא הגורם הראשון שבולט לכל מבקר.

במאה ה-19, לפני הפילוקסרה, באזור היה נטוע שפע של קברנה סוביניון, שבשילוב עם סירה הניב תוצאות מרשימות מאד כבר בתקופה ההיא. ואמנם, על הקרקע הזו הקברנה סוביניון מראה אישיות ייחודית, אידיוסינקרטית.

לבדו, כיין זני, הוא מתובל מאד, עם ניחוחות של קינמון ופלפל ויכול להיות קצת קשוח וכהסירה נכנס כאן לתמונה - היין מתרכך ומתעגל.

האקלים במקום קריר יחסית בהשפעת החלקים הצפוניים של הרי האלפיל, הסירה מבשיל מאוחר יחסית ואינו מפתח את הפרופיל הריבתי שמאפיין יינות מדרום הרון לעיתים קרובות, אלא דווקא את הסגנון המינרלי יותר שמאפיין את צפון הרון. 

ב-1993 כשהיצרנים באזור ביקשו מה-INAO להירשם כאפלסיון מוכר ליינות אדומים, הם החליטו ביניהם שמכסימום 20% של קברנה סוביניון יהיו מותרים. זאת בהתבסס על הטענה שהזן הזה הוא לא טיפוסי ל׳טרואר׳.

כמובן שהחלטה זו היא מגוחכת, שכן הזן הזה גדל באזור לפני משבר הפילוקסרה, כפי שתיאר זאת הדוקטור גויו. בנוסף, התבססות רבה יותר על הקברנה הייתה יכולה להיות נקודה מבדלת ומקורית עבור יינות האזור. אלא שה-INAO אישר את הבקשה.

יצרנים מסויימים, דוגמת דומיין דו טרבלון, ויתרו, בכאב גדול, על השתייכות לאפלסיון ובחרו לבקבק את יינותיהם תחת וואן דה פיי. כמובן שהחלטה זו הוכיחה עצמה כנבונה ונכונה.