חדשות

עצור
הארץ
כלכליסט

צור קשר

מאשר קבלת דיוור
חנות היין
טעימות יין
המרכז ללימודי יין
מועדון החברים
  • כתבות אוכל
  • כתבות אוכל
  • כתבות אוכל

ארבע חתונות וחצי לווייה

6/01/2007
מאז ל"ג בעומר ועד היום לא שפר עליי גורלי ונאלצתי להיות נוכחת בארבע חתונות שונות, אך זהות לחלוטין.
בדרך כלל אין דרך קלה לרכישת אויבים מאשר לא להזמינם לאחד מהאירועים הללו אולם אני, שלא יודעת לזהות הזדמנויות כשאני נתקלת בכאלה, הופכת אוטומטית למעריצה גדולה של מי שחוסכים ממני את המעמד הנחשב, מבצעים עבורי את המחווה האנושית המרגשת כל כך ופוסחים על שמי ברשימת המוזמנים המדוקדקת.
לרוע מזלי מארבעת החתונות האלה לא הצלחתי לחמוק וככה, כדי להיות בצד הבטוח, נאלצתי לבקר בחשאי בקניונים, ולהגיע לשפל כלכלי שאין כמותו כדי לרכוש לעצמי מחלצות חג במחירים מופקעים, או מה שקרוי "בגדים לאירועים".
פעם חתונות היו פשוט חתונות. הזוג המאושר נראה פחות או יותר מאושר כאשר, באורח פלא, הצליח למצוא את הכניסה לאולם מתוך דלת המכונית הקטנה של האבא ולא מתוך דלת המסוק הגדול של הסבא.
בני הזוג נכנסו מבעד לדלת, לא דרך הגג.
לאורחים הייתה לכל הפחות קירבה רגשית מסוימת לבני הזוג, או לפחות יכולת לזהות את פרצופיהם, ואל אולם שקירותיו מחופים טפט פרחוני הגיחו מלצריות מתוך המטבח, בלבוש מלא, ולא דרך הבריכה כשגופן המשומן רטוב ומעוצב כיעד סקסי לכיבוש.
נקניקיה עטופה בבצק עלים הייתה החטיף שליווה את מה שנהוג לכנות "אפריטיף" ו"קרודיטה" - ירקות חיים חתוכים לצורות משובבות נפש ומלווים בדיפים – היוו את ה"שוס" של הערב.
במרכז האולם היה מזנון קר ועליו פסל של חתן כלה עשוי מרגרינה ופעמון שוקולד קישט את מזנון הקינוחים. היה טעים? לפעמים. ובאורח פלא הזוגות הללו עדיין חיים בזוגות. באותה התרכובת.
סרטים מהוליווד, סדרות טלוויזיה סוג ז', יותר מדי מתעשרים חדשים והרצון להיות נושא לשיחת היום ולככב במדורי הרכילות, ילדו ז'אנר של חתונות הפאר יוקרתיות, אקסקלוסיביות, מלכותיות ובלעדיות, עד כדי כך בלעדיות שכל חתונה נראית בדיוק כמו קודמתה, כולל הצלם, המאפרת, מעצב השיער, הדי ג'יי האורחים והזוג הטרי, שדומה דמיון מפתיע לכל הזוגות הנישאים.
היום חתונות מתבצעות במבצרי פאר, רצוי בטוסקנה. גרובי מגנובי. רשימת המוזמנים מורכבת מאנשים שכדאי לחפוץ ביקרם: לפחות 1200 אורחים וזה לאחר צמצום הרשימה לדרגת מינימום הכרחי, לפחות עשר דוגמניות צמרת חטובות גו, כוכב תקשורת חדש אחד, מפיק ותיק, שני קציני צבא בכירים, כאלה שהתראיינו לפחות פעם אחת בנוגע ל"מצב", שלושה מנתחי לב ידועים, שני מנתחים פלסטיים, תעשיין או שניים, מעצב שיער צמרת, אחד לפחות, חוזר בתשובה אחד לפחות המצויד בשטריימל מבית היוצר של "דולצ'ה וגבאנה" ואם מוכרחים, אבל רק אם מוכרחים באמת, אז גם כמה אורחים בעלי קירבה משפחתית המצויידים "בילט אין" בחוש מולד לאופנה.
דיילת חביבה ליוותה אותי מרגע הגיעי ועד לרגע שאיש חשוב ממני הגיע, שכידוע - בעלי האירוע מקפידים על סולם היררכיה ברור.
מלצריות הלבושות בסגנון ה"בא-רוק" נענעו את הקוקטיילים בקפידה ומלצרים נשאו לפידים וזיקוקי דינור.
פעם חתונות היו רק חתונות, היום הן אירוע לקידום והשקת המוצר-הזוג המאושר.
רוב האורחים כבר הספיקו לעשות מנגל אחד לפחות באיי פיג'י, לאכול "פרטוראס" אחד לפחות בקובה, לבלות שני סופי שבוע באיי סיישל או ברבאדוס, לנשנש שלש פלטות סושי עם נסיך ליכטנשטיין ולרדד בצק עם השף הפרטי של נשיא מדגסקר, וכך בין לילה היו לבעלי מודעות קולינארית ואניני טעם.
אני, לעומת זאת, נדרשתי לתעצומות נפש עילאיות כדי לעכל את טעמן המצחיק והמוזר של מה שנהוג לכנות "וואו, איזה קונספציה של אוכל", הכוללות בשרים בטקסטורה (חלילה לא מירקם) של טלוויזיה 29 אינצ', סושי בטקסטורה של גפילטע פיש וסלטים בטקסטורה של חזייה שהשריתי בכיור לשנתיים, עד שצמחו סביבה אצות.
מאחר והדרך הקצרה והבטוחה ללב כל בן אנוש עוברת דרך הצלחת, כדאי שזו תהיה לפחות מתוצרת "רוזנטל" ורצוי בסגנון יפני. קהל מגוון אך חד גוני עמד שעות בטורים למה שכונה בעבר "מזנון" והיום השתדרג לו ל"בופה" ובתור המתין המון לא קטן של גברים במראה שומרי ראש, עם כוסות דריי מרטיני ביד אחת ובשנייה הפלאפון העוטף את דקת הגו הצמודה, בעוד גברות הדורות התגודדו סביב קרעי סשימי בטמפרטורת החדר שנקטפו ממגשים מנטפים והוסעו אל הפה באצבעות זריזות, ללא תיווך מקלות אכילה, א-לה מרב מיכאלי שיק.
הבופה ניראה כמו מבטיח שאנחנו אורחים רצויים במיוחד, הטעם הבהיר שיש אהובים ויקרים מאיתנו.
באוכל, המונח בגאווה בטסי ענק מפוארים, ניתן היה לזהות השפעות קובניות, קורדיסטאניות, אפגניות, צרפתיות איטלקיות עם נגיעות אסייתיות בולטות וגוונים של רוסיות. גורם ההפתעה שיחק תפקיד חשוב: לא הייתה בי היכולת לזהות את מרכיבי האוכל וגם כאשר המזון בא אל תוככי פי לא הייתי מסוגלת לזהות את המוצר שהעיק על בלוטות הטעם. ככה זה - כשהשף קריאטיבי אז הוא קריאטיבי.
בעברו השני של המזנון טבחים מסוקסים הפכו שיפודי טריאקי, חרשו במחבתות ענק וקצרו גלים ריחניים של אוכל שבושל מדי, בידי שף מפורסם מדי, ושמעתי שאפילו הפרות ברפת של קיבוץ "כפר-חרוב" שוקלות להגיש תביעה ייצוגית כנגד צוות המטבח, על הוצאת כל המיצים ושם רע.
לא אתפלא אם הטרנד ימשיך לדהור על גל ההצלחה של עצמו וימתח את עצמו גם לתחום ההלוויות. ממילא אוכלים בשבעה, אז למה לא קייטרינג. ואם כבר קייטרינג, למה לא עיצוב? ודוגמניות?
ויש גם מוסר השכל: למעטפת הצ'קים שלכם חברו חוט דייג דק, שקוף וארוך ובמקרה שנקלעתם לחתונה מבאסת במיוחד, תוכלו למשוך את הצ'ק שלכם בחזרה מהקופסה מבלי שאף אחד יראה.
במקרה של צ'קים בכספת, אכלתם אותה. שיהיה במזל.

לכתבות אוכל נוספות

                                                    

           נפתחה חנות הדגל ברחוב פרישמן 73 תל אביב (מול כיכר מסריק)

 

                        

 

                                               אין להעתיק, או לעשות שימוש בחומרים באתר זה, בשום צורה שהיא, אלא ברשות מפורשת בכתב מג'יאקונדה

עבור לתוכן העמוד