צור קשר

מאשר קבלת דיוור
חנות היין
טעימות יין
המרכז ללימודי יין
מועדון החברים
  • כתבות יין
  • כתבות יין1
  • כתבות יין

ביקור בבוטגה דל וינו

1/04/2011

© כל הזכויות שמורות לג'יאקונדה

 

רגע אחרי ששבנו מ Prowein בגרמניה ורגע לפני שהמראנו שוב ל VINITALY באיטליה אמר לנו ערן פיק יינן יקב צורעה "אתן חייבות להיות בבוטגה דל וינו. חייבות". וכשערן פיק אומר "חייבות" אנחנו עוברות לדום מתוח, כי ברור לנו שתיכף ומיד העניין יהפוך מדורג גבוה מאד ברשימת הגחמות הקבועות שלנו.

121 שנה בדיוק עומד הבר הזה באותו מקום, ברחוב סקודו די פרנצ'ייה 3 בוורונה.

זהו בר נצח המתמחה בסיפוק הצרכים והיצרים האפלים ביותר של האנופילים הקמים בבוקר עם טעם של יין ואוכל בפה.
יש האומרים כי במרתף היין שוכנים זה לצד זה כ 80,000 בקבוקים, יש האומרים 18,000, אבל מי מדקדק בקטנות? כי אם מקשיבים בשקט ובריכוז אפשר ממש לשמוע את כתלי מרתף היין נאנחים בעונג מניסיונות כושלים לספור שוב ושוב.
תור ארוך של לקוחות השתרך כבר מעשר וחצי בבוקר. קהל מגוון יש לו לבר היין הקסום הזה.

בני הגרעין הקשה - אלה הגרים בשכונה ירדו מהאופניים והווספות בפיג'מה וכפכפים, אלה שהגיעו מויניטלי – עיתונאי יין וסוחרים ידועים יצאו בעניבות וחליפות הוט קוטור ממרצדסים בוהקים, אלה העובדים בויניטלי יצאו ממכוניות מאובקות, לבושים בגדי עבודה וכולם עמדו, כתף אל כתף ולגמו בריכוז תוך כדי שיחה ערה, את כוס היין הראשונה שסידניי, מלצר היין המופלא בטובו מזג להם, ממתינים בסבלנות לשריקת הפתיחה הרשמית של הבר.
מי שזכו באחר צהריים פנוי פצחו בכוס מבעבעת ובעקבותיה ריחפו לסטרטוספרות אחרות, אחרים ניגשו "ישר לעניין", אישה אישה ועניינה, איש איש ועניינו.
ככל שהארכנו במנות הראשונות כך דחינו את בוא מנות הביניים והעיקריות ובמקרה של בוטגה דל וינו אין מדובר במחדל של ממש, כי כל דקה שם הייתה עונג צרוף. רגעי קסם של ממש שנחקקו בזיכרוננו לעד.
רק טיפ קטן ששווה לזכור – הקומבינה הזאת של בילוי יום שלם בבוטגה גרמה לחיים להיראות טוב יותר - להווה להיות נעים יותר ולעתיד להראות וורוד יותר. והאוכל – בין אם משתכרים לפניו ובין אם לא – טעים בטרוף. מומלץ בחום.
אכלנו המון. שתינו עוד הרבה יותר.

הגענו בעשר וחצי בבוקר ויצאנו בחמש אחר הצהריים ועוד נותרה רוח באפינו לעוד ועוד, אלא שהבר התארגן למשמרת הערב העמוסה בגל נוסף של עיתונאי יין בעלי שמות מפוצצים וסוחרים - ישירות מויניטלי, ומלצר היין ההורס הלך לנוח. לצבור כוחות למשמרת נוספת.
את עיקר המרחב בבוטגה תופסים קירות מחופי בקבוקים, מלצרים חרוצים כנמלים ושולחנות עץ ישנים, מהסוג שנוח לאכול ולשתות עליהם.
סקרניות התמסרנו במלוא חושנו למלצר היין. מבט חטוף לתוך עיניו הטובות הבהיר לנו מיד שהוא שילוב יוצא דופן של מלצר יין מדופלם ואחות רחמנייה וכי מוטב לנו לתת למח שלנו פסק זמן מהחלטות קשות ולהרשות לו לחמם את ליבינו וכרסנו בניואנסים של עדינות ותחכום, כי האלמנטים היציבים ביותר בחיינו היו ויישארו אנשים טובים ומעניינים, יין ואוכל.
בכדי להתרגל לאפלולית הנעימה השוררת שם בצהרי היום ועוד הרבה לפני האוכל פצחנו, כל אחת, בשלישיית יינות שגרמה לשיאים חדשים של ריגוש, בזכות התזמון, הטעם הטוב והפשטות המדויקת של יינות אלה:Zamuner Brut, Method Classico 2004 Dinderella Rose Vino da Tavola Rosato Brigaldara 2010IFrari Biancodi di Custaza Sandi 2009
עכשיו - משהראייה שבה אלינו - אפשר היה להתחיל לאכול באמת.
הושיבו אותנו בקצה המסעדה, עם הפנים קדימה, להכול, לעתיד, כך שיכולנו לצותת לעוד חמש שיחות אנופיליות במקביל, להציץ לצלחותיהם של עשרות הסועדים ולהתהפנט מקרוב מכל צלחת או כוס יין שהוגשו סביבנו.
ואז התחילו להגיע מנות שבושלו בידי מלאכי העליון של הגסטרונומיה:
פולנטה מוקרמת בגורגונזולה נוזלית משובחת, עוצרת נשימה, המספקת אושר לנשמה.פולנטה בסרדינים, שמן זית וצנוברים, עשויה לכדי שלמות ואין לנו ספק שהיינו מתענגות עליה גם לו הייתה מוגשת כמנת קינוח.
אחרי אלה התמקמה על שולחננו צלחת נקניקים – סלמי, מורטודלה, פנצ'טה ופרושוטו קרודו הקפיצו אותנו גבוה השמיימה ונדרשנו לתעצומות נפש עילאיות על מנת שלא להתפתות לעוד מנה כזו של מעדני אלים של ממש.
המשכנו במנת ריזוטו ביין אמרונה. מנה שיכורה מאיתנו שכמעט וגרמה לנו לצעוק מתוך פרץ של אושר לכל הזרים הישובים בבר "חברה, המשקאות עלינו" באיטלקית.
מנה רדפה מנה ואז הוגש לשולחן פטוצ'יני ברוטב ברווז. שיהיה בריא הברווז הזה, כמה רך הוא היה. כנראה לא עשה ספורט מימיו ולא התקשו לו השרירים והאטריות...אוי האטריות...באיזה יופי ומקצועיות הן שחו ברוטב וספגו את כל מיציו כך שאף טיפה לא הלכה לאיבוד.
אחרי אתנחתא קלה המשכנו ללחי של בקר באמרונה עם פירה שנעשה על ידי האלוהים של תפוחי האדמה.
למרות הרצון הטוב - אנחנו לא נשים של תוספות ולכן כנראה נישאר חייבות את חיינו לאותה פרה ששיתפה פעולה עם הטבח של הבוטגה ותרמה את שתי לחייה שבושלו עד נימוחות מושלמת לטובת אושרנו באותו אחר צהריים. כמעט והחלנו לשעוט סביב הבוטגה באושר, תוך כדי נישוק העוברים והשבים בפרץ רגשות חמים.
לסיום הוגשה צלחת גבינות שכללה גורגונזולה, פרמג'אנו, מונטה ורונסה, קורמייהו, לה טרייפ. חפשו במילון איך אומרים "מעשה אומנות" באיטלקית, נדמה לי שזה Art Azione.

כל המנות הגיבו נהדר כשסידניי, מלצר היין הצמיד להן, לריקוד טנגו סוחף, את היינות הבאים:  La Chesolina Valpolicella Classico 2010 Cresasso Zenato Valpolocella 2004Amarone Della Vallpolicella Classico 2007Maculan Vespaiolo Torcolato 2007
אין לנו הרצון והיכולת המילולית לפרוט את החוויה השמימית והמסעירה הזו לעוד ועוד מילים פשוטות ושחוקות.

נאמר רק שהתאהבנו - המקום, סידניי מלצר היין ואנחנו ובקרוב ממש, באוקטובר, אנחנו מתעתדות למסד את הקשר בינינו במפגש נוסף.
כי בתום השהות במקום ציינו לעצמנו שבהחלט מן הראוי שנינשא לבוטגה, למרות שגילה מופלג בהרבה מגילנו. וגם לסידניי, מלצר היין, על אף שגילו צעיר משלנו ולמרות שאהבתנו ארכה שעות ספורות בלבד הייתה זו אהבה קצרה, טוטאלית ושאינה ניתנת לשחזור.

כששאלנו את סידניי האם גם משפחתו בעסקי היין הוא התבעת ואמר: או. לא. לא. לא. המשפחה שלי נורמאליים".
ולסיכום - כבר שנים שלא נתקלנו במוסד נטול יומרות וידידותי יותר מבוטגה דל וינו.
זה היה אחר צהריים של 100% תשוקה בוערת, מהסוג שלא ישכח לעולם.

כשייצאנו מהבר והחלנו פוסעות שלובות ידיים במעלה הרחוב רפאלה לחשה באוזני: "התייבשתי. אני חייבת איזה כוס יין".

לכתבות יין נוספות

                                                    

           נפתחה חנות הדגל ברחוב פרישמן 73 תל אביב (מול כיכר מסריק)

 

                        

 

                                               אין להעתיק, או לעשות שימוש בחומרים באתר זה, בשום צורה שהיא, אלא ברשות מפורשת בכתב מג'יאקונדה

עבור לתוכן העמוד