צור קשר

מאשר קבלת דיוור
חנות היין
טעימות יין
המרכז ללימודי יין
מועדון החברים
  • כתבות יין
  • כתבות יין1
  • כתבות יין

בין ניצחון לאסון

5/03/2008

© כל הזכויות שמורות לג'יאקונדה

 

תחשבו על זה – כמה פעמים קרה לכם שביקשתם מהמלצר להחליף את צלחת המרק שהוגשה קרה מדי? את הקפה שהוגש קר מדי? או מנת הפסטה שהוגשה קרה, ועשיתם זאת בלא בעיות?בצדק! - אין סיבה שבעולם שנאכל אוכל שהוגש בטמפרטורה שאינה הולמת אותו, כזו שאינה מאפשרת לנו למצות ההנאה מהניחוחות, הטעמים והמרקמים, למצות את כל האיכויות של חומרי הגלם ושיטות העשייה של אותה המנה שהוזמנה, באופן אליו התכוונן השף כשתכנן את אותה המנה הספציפית.
אז למה אנחנו מקבלים בהבנה ובסלחנות בקבוק בירה, יין לבן, יין אדום ואף שמפניות שהוגשו קרים מדי או חמים מדי?
איזו סיבה בעולם גורמת לנו לסבול בשתיקה יינות לבנים שמוגשים קרים עד כאב בשיניים, שמפניות בהן הבועות הופכות תוקפניות ומאבדות כל עידון ויינות אדומים המוגשים חמים עד כדי כך שהאלכוהול שורף את הגרון? 
איזו סיבה שבעולם מצדיקה שטעות במספר מעלות בודדות בטמפרטורת הגשה תהרוס בקבוק יין שצרך כל כך הרבה זמן הכנה בכרם וביקב, אהבה, תשומת לב וכסף על מנת להגיע אל שולחנכם במיטבו?
זה אולי הסוד השמור ביותר במדינה אבל טמפרטורת הגשה מהווה את אחד הגורמים המכריעים ביותר על האופן בו נהנה מההשקעה שלנו בבקבוק היין.
טמפרטורת הגשה נכונה מאפשרת לנו בראש ובראשונה להעריך נכונה את היין מבחינת הארומות הטעמים והמרקם.
כמובן שיש גם עניין של העדפה אישית אולם קיימת טמפרטורה אופטימאלית לכל יין ויין בה איכויות הטעם, הריח והמרקם באות לידי ביטוי במיטבן וסטייה של אפילו מעלות ספורות בלבד תספיק על מנת ליצור את ההבדל בין יין שיגרום לכם לאהבת נצח ובין יין שיגרום לכם לסיים שרוטים, מדממים ועם האגו בקאנטים. זהירות מראש מונעת חור בראש.
במאמר זה ננסה להתמקד בטמפרטורת הגשה אידיאלית הנחוצה על מנת להגיש יינות באופן הנכון כך שיתאפשר להעריך את היין נכונה ומבלי לגרום עוול לכורם וליינן שעמלו כה רבות על מנת להביא את הבקבוק עד לשולחנכם ולהסב את מירב ההנאה האפשרית משתיית אותו היין. נתמקד בהשפעת הטמפרטורה על יין בשלב האולטימטיבי בחלון השתייה של חייו והאופן בו טמפרטורה שאינה הולמת יכולה לעוות את התפיסה החושית של האיכויות ובעיקר נתמקד בהשפעות הטמפרטורה בחוויה שלנו את הארומות והטעמים.
גורמים רבים משפיעים על טעם היין ומרקמו – זן הענבים, זמן הפריחה בכרם, סוגי האדמות, שיטות הגידול, מועד הבציר, הליך עשיית היין, וכמובן – טמפרטורת ההגשה. את טמפרטורת ההגשה האופטימאלית יקבעו בעיקר: גוף היין, רמות הסוכר, חומציות, טנינים, רמות הפחמן דו חמצני והאלכוהול. 
יינות טובים נושאים את תכונות האדמה עליהם גדלו – בד"כ אדמות חימר מייצרות יינות כבדים בעוד אדמות גיר מייצרות יינות בעלי חיטובים מעוגלים ואדמות חצץ מייצרות יינות חלקים.טמפרטורת הגשה שאינה נכונה תטשטש את תכונות האדמה הנישאות על ידי היין.
בגדול – ככל שגוף היין מלא יותר כך דרושה לו טמפרטורה גבוהה יותר על מנת שה"אסטרים" וה"אלדהיידס" (ראו כתבה שלנו על השפעת חביות על היין) יוכלו להשתחרר ולהתנדף היישר אל חלל הפה והאף שלנו. ככל שגוף היין קל יותר כך הגורמים הנדיפים משתחררים בקלות רבה יותר, אפילו בטמפרטורות קרות יחסית.
יינות המוגשים חמים או קרים מדי אינם ניתנים לשיפוט והערכה. טמפרטורות קרות מדי מדגישות מרירות וטמפרטורות חמות מדי מדגישות אלכוהול ומתיקות ולמעשה אם תגישו את אותו יין בדיוק, בשתי טמפרטורות שונות תקבלו שני יינות שונים בתכלית. לדוגמא - אותו יין אדום, שנמזג מאותו הבקבוק ברמות שונות של טמפרטורה - סביר שזו החמה תספק יין רזה, ריבתי ואלכוהולי. זו הקרה תספק יין בעל רמות עפיצות וטנינים גבוהות מדי וזה בטמפרטורה הנכונה יהיה מהנה ומצדיק את הסכום אותו השקעתם (בהנחה שקניתם יין טוב, מיצרן טוב ושנת בציר טובה ושהיין אוחסן כהלכה). 
השפעות של טמפרטורה על היין: טמפרטורה משפיעה הן על היין עצמו והן על יכולת הטועם לאבחן את איכויות היין.
הלשון שלנו מסוגלת לאבחן מתיקות, חמיצות, מליחות ומרירות. הטעמים האחרים אותם אנחנו חווים ביין מקורם באדים ארומאטיים העושים דרכם למסדרונות האף, דרך אחורי חלל הפה. ככל שהטמפרטורה נמוכה פוחתת יכולת הנידוף של אותם אלמנטים ארומאטיים ובכך יכולתנו להבחין בריחות וכנ"ל הפוך – ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר כך גוברת יכולת הנידוף ובכך יכולתנו לאבחן ריחות גוברת.
עובדות בסיסיות פשוטות אלה מחדדות את כך שיין דל, או בעל עוצמות קלושות של ארומות יכול להשתפר על ידי הגשת היין בטמפרטורה גבוהה יותר שתסייע להתפתחות הארומות וליכולתנו להבחין הן בארומות החיוביות והן בארומות השליליות הנובעות מפגמים.
יין עשיר בארומות (יינות העשויים מענבים ארומאטיים כגון גוורצטראמינר, מוסקט ואחרים) ניתנים להגשה בטמפרטורה נמוכה ועדיין הארומות יוכלו לבלוט בקלות.
יישום תובנות אלה יכול להפוך את אבחנת הריחות לעונג צרוף או לשעמום בלתי רגיל. יכולתנו לאבחן ריח של יין נעלמת באופן דרסטי כאשר טמפרטורת ההגשה היא מתחת לשמונה מעלות צלזיוס (להוציא יינות ארומאטיים במיוחד). הגשת יין בטמפרטורה נמוכה מזו הינה הזמנה מפורשת להתעלם מכל ארומה אפשרית – הן ארומה חיובית והן ארומה שלילית. טמפרטורה הגבוהה מעשרים מעלות צלזיוס תגרום להגברת עוצמת הארומות (הן הנעימות והן השליליות) ויכולתנו לאבחן אותם ותגרום ליין להיות פחות מושך ויותר גס, כאשר הריח העיקרי בו נבחין יהיה ריח האלכוהול ולא נצליח לאבחן את הבוקה ולהבחין בעידון היין.
לפיכך – טמפרטורת ההגשה הנכונה, זו המאפשרת אבחנה נכונה והתפתחות ארומות טובה תהיה בד"כ בין שמונה מעלות לשמונה-עשרה מעלות צלזיוס, כשלכל יין טמפרטורה אופטימאלית משלו.
טמפרטורה משפיעה באופן ניכר גם על האבחנה שלנו בטעמי היין. בדומה לריחות – אבחנת הטעמים ניתנת להגדרה באמצעות חוקים פשוטים שיעזרו לנו להבין ולבחור את טמפרטורת ההגשה הנכונה. טמפרטורות גבוהות מגבירות את יכולתנו לאבחן את הטעמים המתוקים ומפחיתות את יכולתנו לאבחן בטעמים מרים ומלוחים. טמפרטורות נמוכות מגבירות את יכולתנו לאבחן טעמים מרים ומלוחים ומפחיתות את יכולתנו לאבחן טעמים מתוקים.
טמפרטורה משנה את האבחנה של טעמים חומציים ומשפיעה על תחושת ה"חום" הנגרמת על ידי האלכוהול תהיה נסבלת יותר ביינות אלכוהוליים אשר יוגשו בטמפרטורות נמוכות, כמו גם מתיקות היתר ביינות מתוקים תורגש פחות.
יינות לבנים: יינות לבנים בד"כ חומציים יותר מאחיהם האדומים ובניגוד אליהם – לבנים מכילים מעט מאד טנינים ולכן אלה אינם מורגשים. הטמפרטורה המועדפת להגשת יינות לבנים נעה בד"כ בין 10 ל 14 מעלות. יינות לבנים צעירים, רעננים וארומאטיים, בעלי מאפיינים פירותיים מרעננים ניתן להגיש סביב 10 מעלות על מנת להדגיש את האפיונים הללו, בעוד יינות פחות ארומאטיים ניתן להגיד סביב 12 מעלות.
יינות לבנים בוגרים אשר יושנו מספר שנים בבקבוק יכולים להיות מוגשים אפילו בטמפרטורה גבוהה יותר 12-14 מעלות, זו תבליט את הבוקה (התפתחות ארומאטית בזמן היישון בבקבוק) ותדגיש את המרקם הרך.
הגשת יין לבן בטמפרטורות גבוהות מאלה יבליטו את המאפיינים המתוקים ויגרמו למאפיינים המרעננים הרצויים והמבוקשים כל כך ביינות לבנים להתפוגג.
יינות רוזה: באופן כללי ניתן לאמר שחוקים אלה קבילים גם על יינות רוזה, עם זאת כדאי לקחת בחשבון את כמות הטנינים המצויה ביינות רוזה בכמות שונה בהתאם לסגנון היין ולזן הענבים (ענבים אדומים). רוזה בעל טנינים חזקים רצוי להגיש בטמפרטורות גבוהות יותר על מנת למתן את השפעת הטנינים על החיך שלנו. יינות רוזה צעירים מופחתי טנינים רצוי להגיש בין 10 ל 12 מעלות ויינות רוזה שופעים בעלי מבני טאני מרשים ניתן להגיש בטמפרטורה שנעה בין 12 ל 14 מעלות.
לקור אפקט משתק.
ככל שיין מוגש קר יותר הוא ירגיש רענן יותר, פירותי ופריך אולם יאבד מעושרו. לכן – יינות בעלי גוף מלא דוגמת שרדונה כבד גוף, ויונייה, סמיון, לבנים מהרון ויינות מאסיביים מאקלים חם לא "יתנו" מעצמם כלום ויסתירו את איכויותיהם אם יוגשו קרים מדי. 
יינות אדומים:
אחת הסיבות בעטיין יינות אדומים מוגשים חמים יותר מיינות לבנים הינה העובדה שלמרכיבי הטעם ביינות אדומים משקל מולקולארי גבוה יותר מאשר לאחיהם, היינות הלבנים, ולכן הם פחות נדיפים.
טמפרטורות נמוכות מגבירות את תחושת העפיצות הנגרמת על ידי טנינים ביינות אדומים ומפחיתות את האגרסיביות והאבחנה בנוכחות אלכוהול כאשר טמפרטורות גבוהות מגבירות את התחושה.
טמפרטורת הגשה של יינות אדומים תלויה בגורמים רבים אולם מאחר שבד"כ מכילים טנינים רבים יותר ורמות חומציות מופחתות מזו של היינות הלבנים – יוגשו בטמפרטורות גבוהות יותר.
יינות אדומים צעירים בעלי מעט טנינים יוגשו בין 14 ל 16 מעלות כאשר יינות בעלי גוף מלא וטנינים בריכוז גבוה יותר, או כאלה שיושנו למשך שנים רצוי להגיש סביב ה 18 מעלות ובמקרים ספורים מסוימים גם בעשרים מעלות.
לרוב – בטמפרטורה שמעל 18 מעלות הרעננות תפחת, הפרי יאבד מהפוקוס שלו, האלכוהול ישרוף בגרון והיין יחווה כלא מחובר, כשמבחינה ארומאטית נחווה בעיקר את אדי האלכוהול.
תחושת השריפה של השילוב בין חומציות לאלכוהול תגבר כשיין יוגש בטמפרטורות חמות.
אם יין יוגש בטמפרטורה שמעל 24 מעלות אזי יחל תהליך בלתי הפיך של הפיכת היין לחומץ.
בטמפרטורה קרה מדי – הטנינים יהיו מחוספסים והחומצות יעקצצו אולם אדומים קלי גוף דוגמת פינו נואר פשוט, בוז'ולה ואיטלקיים מצפון איטליה יכולים להיות אטרקטיביים ומרעננים לשתייה אם יוגשו מעט מקוררים.
יינות אדומים יכולים להיות מוגשים בטמפרטורה נמוכה רק במקרים שאינם טניניים ועפיצים - במקרים של יינות אדומים קלים, בעלי גוף קל ומעט טנינים, כמו גם יינות הבוז'ולה. 
יינות מבעבעים:
עוד מרכיב חשוב הנוכח ביין בכמויות משתנות בהתאם לסוג היין ושיכולת האבחנה וההשפעה שלו על הטעם מושפעת מטמפרטורת ההגשה הינו – הפחמן הדו חמצני.
בכל יין קיים ריכוז כזה או אחר של פחמן דו חמצני "הנכלא" ביין תוך כדי תהליך תסיסת השמרים והפיכת הסוכר לאלכוהול ולפחמן דו חמצני.
אחד הדברים המהנים ביינות מבעבעים הוא שרשרת בועות הפחמן הדו חמצני.
ביינות מבעבעים ריכוז גבוה יחסית של פחמן דו חמצני אותו ניתן לאבחן הן במראה היין והן בטעם.
במראה – שרשרת בועות קטנות, כשבטעם – עקצוץ עדין בעל טעם פשוט יחסית ומעט חומצי. לפחמן הדו חמצני ישנה יכולת להגביר טעמים חומציים כמו גם עפיצות ולהחליש טעמים מתוקים.
טמפרטורה משפיעה על המסיסות של הפחמן הדו חמצני. הפחמן הדו חמצני משתחרר בקלות בטמפרטורות גבוהות, כאשר בטמפרטורות נמוכות הוא משתחרר לאט ובכמויות קטנות.
הטעם החומצי של פחמן דו חמצני ויהפוך בולט ולא נעים ככל שהטמפרטורות חמות יותר, לכן מגישים יינות מבעבעים בטמפרטורות נמוכות.
שימור הבועות הפחמן הדו חמצני לאורך זמן רב ככל שניתן בזמן טעימת יינות מבעבעים חיוני והכרחי ליכולת האבחנה בחומציות ושמירה על רעננות היין – מרכיבים המבוקשים במיוחד ביינות מבעבעים, יחד עם זאת – הגשה בטמפרטורה הנמוכה משמונה מעלות תגרום לתחושת עקצוץ משתלטת כשהטעמים האלגנטיים והארומות הנעימות יטושטשו.
מאחר וקיימים סגנונות שונים של מבעבעים קשה לתחום טמפרטורת הגשה כוללת אחת. יינות אסטי ספומנטי (מתוקים) ניתן להגיש בטמפרטורה של 8 מעלות. מאחר ויינות אלה ארומאטיים מאד הם יכולים לעמוד בטמפרטורה הנמוכה מבלי לאבד מהארומאטיות.
יינות מבעבעים אדומים מתוקים ניתן להגיש בטמפרטורה של בין 10 ל 12 מעלות, כאשר את אלה הארומאטיים יותר ניתן להגיש סביב 8 מעלות.
מבעבעים בעלי ריכוז טנינים גבוה יותר רצוי להגיש בטמפרטורות גבוהות יותר – עד 14 מעלות.
יינות מבעבעים יבשים בהם הפחמן דו חמצני מוסף באופן מלאכותי ליין ניתן להגיש בין 8 ל 10 מעלות.
תשומת לב מיוחדת יש לתת לשמפניות של ממש. יינות אלה כדאי בד"כ להגיש בטמפרטורה של בין 8 ל 10 מעלות. את אלה מבציר מסוים או כאלה המיושנות ניתן להגיש בהחלט בטמפרטורה של 12 מעלות על מנת לעודד את היחשפות הארומות המורכבות שהתפתחו לאט במשך זמן היישון בבקבוק.
אלדד לוי הבעלים של חברת "בוטיק דה שמפיין" המתמקדת בייבוא שמפניות מגדלים מוסר כי: "חשוב למזוג בכל פעם את הכמות ששותים על מנת להגביל את שחרור בועות הפחמן הדו חמצני ולא לתת ליין ללכת לאיבוד בכוס". 
יינות "מחוזקים":
המאפיין הבולט ביותר הינו בד"כ אחוז האלכוהול הגבוה. ישנם סוגי יינות מחוזקים שעל אף שנוכחת בהם כמות סוכר שאינה מבוטלת (חרז, פינו) לא תמיד קל להבחין בסוכר.
טמפרטורת ההגשה של יינות אלה צריכה להיקבע בהתאם לחיך הפרטית שלנו ולציפייה שלנו מאותו סגנון יין - במקרה שאנחנו מעוניינים בהדגשת המתיקות והמורכבות הארומאטית כדאי להגיש בין 14 ל 18 מעלות, אבל כדאי לזכור שאז יתכן שגם האלכוהול יבלוט.
במקרה שאנחנו דווקא מחפשים את הרעננות או במקרה של יין מתוק במיוחד שם אנחנו מעוניינים במיתון המתיקות – טמפרטורה שבין 10 ל 14 מעלות היא הרצויה.
יינות מחוזקים יבשים, רעננים וצעירים יכולים אפילו להיות מוגשים בטמפרטורה הנמוכה מ 10 מעלות. אז יכולת האבחנה באלכוהול תצטמצם באופן משמעותי.
תזכורת – ככל שהטמפרטורה נמוכה יותר כך ההתפתחות הארומאטית והיכולת שלנו להבחין בה פוחתת.
יינות קינוח -
יינות קינוח מתוקים, כמו גם ליקרים-האיזון בין חומציות למתיקות יבוא לידי ביטוי אם יוגשו בטמפרטורה נמוכה, יחד עם זאת יש לזכור שבטמפרטורה של 6 מעלות בלוטות הטעם נכנסות לשיתוק.
למרות שמאד מקובל לקרר יין בשמפניירה מלאת קרח אנחנו ממליצות שלא להשתמש בשיטה זו מהטעם הפשוט שהיין, בדומה לנו, יקבל שוק. דמיינו עצמכם נכנסים ערומים לאמבטיית מי קרח – לא חוויה נעימה - העור יתכווץ ואנחנו נאלם דום.
ניראה אתכם מקיימים שיחה אינטליגנטית תוך כדי שהייה ערומים באמבט מי קרח...
אז מה עושים כשאין ברירה? – שרוול יין אותו שומרים במקפיא ושולפים בשעת הצורך, בהתאם לשינויים בטמפרטורה.
במסעדות המכבדות את עצמן בהחלט ניתן למצוא GLACETTE מיכלים שקופים, טרמאליים, צרים וארוכים (בגובה בקבוק) העשויים באופן המבודד את הטמפרטורה הפנימית, מזו החיצונית ובכך שומרים על טמפרטורת הבקבוק לאורך הארוחה.
ולחימום יין –
השם ירחם - יש המניחים את בקבוק היין על רדיאטור על מנת לחממו.
האפקט של פעולה זו דומה שתי טיפות מים לאפקט שמפניירת הקרח – היין נכנס לשוק וארומות וטעמים רצויים נעלמים ובמקומם מובלטים ארומות וטעמי האלכוהול.
בבית - "עשרים דקות לפני השתייה כדאי להוציא את בקבוק היין הלבן מהמקרר הביתי ולהכניס את הבקבוק האדום, במקומו לקירור". כך המליצה אורסולה הרמסינסקי, בעבר אחראית על המכירות הפומביות של יין ב"קריסטי'ס".
בכל מקרה – אין להשאיר בקבוקי יין במקררים הביתיים למשך זמן ארוך. מקרר ביתי אינו מחסן יין. הטמפרטורה במקרר הביתי הינה סביב ארבע מעלות – טמפרטורה שמעודדת קרישת פוטסיום (הקריסטלים אותם אנחנו מוצאים לעיתים ביין) וזוהי דרך בטוחה ובדוקה להרוס את היין. אל תנסו בבית.
כדאי מאד לקחת בחשבון גם את טמפרטורת הכוס בה מוגש היין – טמפרטורת הכוס תהיה בדיוק באותה טמפרטורה של החדר בו ממוקמות הכוסות, כשבד"כ זוהי טמפרטורה גבוהה מהרצוי ולכן בעת המזיגה לאותה הכוס היין מתחמם ותוך זמן מאד קצר טמפרטורת היין תעלה בשתי מעלות צלזיוס. כמובן שטמפרטורת היין תמשיך לעלות במשך השהייה בכוס. לכן כדאי למזוג את היין לכוס מתוך בקבוק שטמפרטורת היין בו נמוכה מהרצוי בשתי מעלות. טמפרטורת הכוס תביא את היין לטמפרטורת ההגשה האופטימאלית די מהר, בעיקר במדינה כשלנו.
זאת עובדה – יינות המצוננים כראוי והמוגשים בטמפרטורה הנכונה הינם טעימים ומהנים יותר. יינות לבנים המוגשים בטמפרטורות גבוהות מדי יקבלו טעם אלכוהולי ויהפכו שטוחים וכבדים. יינות לבנים המוגשים קרים מדי יהפכו כמעט חסרי טעם. יינות אדומים חמים מדי יקבלו טעמים רכים, אלכוהוליים ולעיתים יקבלו טעמי חומץ, בעוד שאם יוגשו קרים מדי הטנינים יבלטו החוצה בגסות ושאר הטעמים יטשטשו. 
טעמים וריחות של יין יכולים להפוך מודגשים או מנוטרלים בהתאם לטמפרטורת ההגשה וטמפרטורה יכולה "לכוונן" הן את האיכות של היין והן את עוצמתו. פגמים ביין באים לידי ביטוי ביתר קלות כשטמפרטורת היין חמה מהרצוי. לפניכם טבלת פגמים והאופן להסתיר אותם על ידי טמפרטורה:
  
פגם תיקון טמפרטורה השפעת הטמפרטורה
 אלכוהולי מדי לקרר את היין ימתן את אדי האלכוהול ותחושת השריפה בגרון ויהפוך את היין לאלגנטי יותר
 דל בארומות לתת ליין להתחמם מעט יקל על נידוף ארומאטי
 סיומת מרה לתת ליין להתחמם מעט ידגיש את הטעמים הפירותיים של היין
 מתיקות מוגברת לקרר את היין החומציות תבלוט ביתר קלות
*חמיצות מוגברת לתת ליין להתחמם מעט או לקרר מעט (תלוי ברגישות שלכם לחמיצות). המתיקות תבלוט ביתר קלות
 טאנינים גסים וחזקים לתת ליין להתחמם מעט האלכוהול יבוא לידי ביטוי ביתר קלות ויסייע "בעיגול" חדות הטנינים.

ישנם אנשים החשים בחומצית ביין כאשר מוגש קר וישנם אנשים החשים בחומציות ביין כאשר מוגש חם.
כעת כשאנחנו מודעים להשפעות מרחיקות הלכת של טמפרטורת ההגשה על האופן בו אנחנו חווים את היין שלנו ניתן להגדיר טוב יותר מהן טמפרטורות האופטימאליות.
בספרות המקצועית ניתן למצוא טבלאות על טבלאות שפורסמו על ידי קליקה סגורה ומאיימת של גאוני יין שתמורת תשלום רב מכתיבים לנו כללי התנהגות נוקשים ומסבירים באיזו טמפרטורה לשתות יינות, כשלמטה, באותיות קטנות שכחו להוסיף שהם עצמם פטורים בדומה למבצעים של חברות גדולות בהם עובדי החברה מנועים מלהשתתף.
טבלאות אלה הינן כלליות מדי לטעמנו ולכן המלצתנו הינה שלא תמיד לציית באדיקות לכללים נוקשים אלה, אלא להתייחס אליהן כקווים מנחים כלליים בלבד, לקחת בחשבון כל מקרה לגופו, למזוג את היין לכוס בשתי מעלות קר מהרצוי ולתת ליין להתחמם בכוס ולהתפתח עד שיגיע לטמפרטורה בה היין חושף את מיטבו.
שווה לזכור שלעיתים הטמפרטורה הטובה ביותר לא תהייה זו המצוינת בספרות. לעיתים יין אדום שיוגש ב 20 מעלות יהלום באופן מושלם בשר, אך ירגיש חם מדי עם מנת גבינה.
עוד שווה לזכור שבקיץ הישראלי נעדיף כל יין מעט קר יותר ובחורף נעדיף כל יין מעט חם יותר.

לכתבות יין נוספות

                                                    

           נפתחה חנות הדגל ברחוב פרישמן 73 תל אביב (מול כיכר מסריק)

 

                        

 

                                               אין להעתיק, או לעשות שימוש בחומרים באתר זה, בשום צורה שהיא, אלא ברשות מפורשת בכתב מג'יאקונדה

עבור לתוכן העמוד